חוק תרומת ביציות

חוק תרומת ביציות בישראל הוא חוק חדש יחסית שאושר באופן סופי רק ביוני 2010. החוק בא לסייע לנשים אשר מסיבות בריאותיות שונות זקוקות לתרומת ביציות בכדי להרות. עד החקיקה, נשים לא הורשו לתרום בציות בישראל אלא אם כן דובר בנשים שעברו בעצמן טיפולי פוריות שבמהלכם נשאבו מהן ביציות, והחליטו ממניעים אלטרואיסטיים וללא כל תמורה – לתרום אותן לאישה אחרת.

חוק תרומת ביצית

החוק שחוקק ב-2010 מאפשר לראשונה גם לנשים שלא עוברות טיפולי הפריה בעצמן ולא נזקקות לשאיבת ביציות לצרכיהן, לשאוב ביציות ולתרום אותן לאישה אחרת, אך זאת במסגרת התניות ביורוקרטיות רבות אשר מקשות על הביצוע בפועל של התרומה ומאריכות מאוד את ההליך.

מול עיני המחוקק עמד הצורך למנוע כל אפשרות לסחר באיברים וכן הצורך להתמודד עם בעיות אתיות ומשפטיות, כגון מי תהיה אמו החוקית של הילד שייוולד, לאיזה דת הוא ישתייך, האם ניתן לאפשר תרומת ביצית מקרובי משפחה וכד'. כתוצאה מכך, החוק מפרט שורה של קריטריונים והתניות שבהם אמורות לעמוד הן האישה התורמת והן האישה הנתרמת.

התוצאה הישירה היא שהליך של תרומת ביצית בארץ יכול להימשך בין שנה לשנתיים. זו הסיבה שעל אף שניתן מבחינה חוקית לקבל תרומת ביצית בארץ, הרוב המכריע של הנשים או הזוגות הזקוקים לתרומת ביצית, מעדיפים לפנות לחברות המתמחות באיתור תורמות מחו"ל ומסוגלות לסיים בהצלחה וביעילות את כל התהליך בפחות מחודשיים.